רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי פְדָייָה. הֶקְדֵּשׁ מֵזִיד יוֹצֵא לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. בִּשְׁגָגָה. פְּרָט לַמֵּזִיד. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִיעוּט שְׁלָמִים יוֹצְאִין לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. מִקָּדְשֵׁי. לֹא כָּל קָדְשֵׁי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תני. בברייתא דלעיל מקדשי כתיב ולא כל קדשי וקס''ד דאימעוט קדשים קלים שאינן יוצאין לחולין ומשני דלא אימעוט אלא לחומש ולקרבן אבל לצאת לחולין מוציא הוא במזיד:
מיעוט שלמים. כדדריש לה בתורת כהנים לעיל דכתיב קדשי ה' המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינן מיוחדים לשם וקאמר דממעטינן לשלמים שיוצאין לחולין במזיד בלא פדיון:
הדא דאת אמר. דמיעטו הכתוב למזיד לחומש ולקרבן הוא דמיעטי' שאינו חייב קרבן מעילה ולא חומש הא לצאת מן ההקדש לחולין מוציא במזיד:
והא תני. בת''כ בשגגה דכתיב במעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' ודריש בשגגה פרט למזיד שאין מעילה במזיד וקס''ד דנמי אין מתחלל במזיד:
בלא פדיון. אפילו לא נתן דמים להקדש תחתיו אבל בשוגג קסבר ר' מאיר כיון דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דניתחול הקדש על ידו לא נתחלל קדושתו והלכך בשוגג לא קידש:
הקדש מזיד יוצא לחולין. טעמא דר''מ במתני' מפרש דקאמר בהקדש במזיד קידש דקסבר הקדש במזיד מתחלל ודריש לי' מקרא דכתיב או מעלה מעל ואין מעילה אלא בשינוי כלו' שהזיד דכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכונה נתחללה קדישתו:
בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 29b אַחַת לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתּוֹ וְאַחַת לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתֵּיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הַמְקֻדָּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. אָמַר רִבִּי אָבִין. הֶקְדֵּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עַל דַּעְתֶּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבון. לא היא דבהקדש תרוייהו לא ניחא להו דליתחול הקדש על ידייהו אבל מעשר שני איהו ניחא ליה דלקני איתתא ממילא בלא טורח ואיהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא:
ומעשר שני לא עלת על דעתה. דלא ניחא לה משום טירחא דאורחא שצריכה להעלות לירושלים:
הקדש לא עלת על דעתו. דלא ניחא לי' דליתחול הקדש על ידו אבל איהי לא איכפת לה שמקבלת ממנו ונפקא מינה אם שאלו אותו ואמר דניחא ליה שוב אין אנו צריכין לשאול אותה דמסתמא מינח ניחא לה:
אחת. על שגגת הקדש ושגגת מעשר קאי אחת מהן טעמא משום שלא עלת על דעתו של האיש ואחת מהן משום שלא עלתה על דעתה של האשה כדמפרש ר' יונה:
לא עלת על דעתו לעבור על ד''ת. ואלו היה יודע שהוא מעשר שני לא היה מקדש בו:
במעשר שני. קתני במתני' דלא קידש וטעמא דשוגג מפרש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר לְכָל רוּחַ. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. לָבֹא בִדְמֵיהֶם שָׁנוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְאוֹמְרִין לוֹ לָאָדָם. צֵא וּמְעוֹל בַּקֳּדָשִׁים. אֶלָּא בְּאַחַת הִילְּכוּ בָהֶן אַחַר הָרוֹב. אִם רוֹב זְכָרִים עוֹלוֹת. וְאִם רוֹב נְקֵיבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאֵין הַשְּׁלָמִים בָאִין מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵיבוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מוֹצִיאָן לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עוֹלוֹת. וְקַשְׁיָא. יֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִיקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְאֵין זֶה מֵזִיד. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא אֵין זֶה מֵזִיד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. 30a תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל הָאוֹבְדוֹת שֶׁיִיקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין השלמי'. וכי אין השלמים באין מן הזכרים כמו מן הנקיבו' אלא כיצד הוא עושה מוציאן לחולין כו' כלומר שאין זה מעילה כיון דאין הבהמה עצמה יוצאה לחולין לגמרי אלא שחוזרת לקדושתה ובכה''ג שרי:
תמן תנינן. בפרק ז' דשקלים:
ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח. ותני התם זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים שאנו תולין שמירושלים יצאו ורוב הבהמות היוצאות ממנה זבחים הן והלכך זכרים איכא לספוקי בעולות ונקבות זבחי שלמים שאין עולה בא מן הנקבה:
לבא בדמיהם שנו. הא דקתני זכרים עולות לא שיקרבו עצמן עולות דהא איכא לספוקי נמי בשלמים דשלמים באין מן הזכרים ומן הנקבות והיאך מקריב האברים לעולה אלא ה''ק אם בא אדם זה שמצאן לעשות תקנה ולקבל על עצמו חוב כל דמים שיש בספקן ולהוציאן לחולין וקאמר בזכרים חיישינן שמא עולות הם וצריך להביא ב' דמים ויאמר אם זו עולה תהא מחוללת על מעות האלו והמעות אחרים יהיו לשלמי נדבה ואם שלמים היא תהא מתוללת על מעות האלו והאחרים לעולת נדבה ובדמים הללו יביא קרבנות ויקריבן:
ואומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים. בתמיה שהרי בהמת המזבח אסור לחללה כשהיא תמימה וזה שבא להימלך נאמר לו לחללה במזיד ולמעול בקדשים:
אלא באחת. כלומר אלא היינו טעמא דבכל אחת הילכו בהן אחר הרוב ורוב זכרים עולות הן ורוב נקבות זבחי שלמי':
וקשיא יש שלמים קריבה עולה גרסינן. ול''ג חטאת דהא חטאת נקבה היא אלא שלמים קאמר דאכתי קושיא דשלמים לא מיפרקה ובשקלים ליתא להא ויש לומר לפי גי' הספר דאכתי בחטאת נשיא איכא לספוקי דזכר הוא:
תנאי ב''ד הוא על המותרות שיקרבו עולות. וכן הכא באובדות כדמסיק:
ואין זה מזיד. בתמי' שהוא מוציאה לחולין לכתחילה:
אין זה מזיד. דהכי אתנו ב''ד שאם יאבדו להוציאן לחולין ויחזור ויעשה אותן עולות:
ה''ג כמו שהוא בשקלים כמה דאת אמר תמן תנאי ב''ד על המותרות שיקרבו עולות כן את אמר אוף הכא תנאי ב''ד הוא על האובדות שיקרבו עולות. כדאמרינן שם סוף פרק ו' כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה מותרין יקרבו עולות והכא נמי תנאי ב''ד על האובדות שיקרבו עולות:
משנה: הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וּבְשׁוֹר הַנִּסְקַל וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה וּבְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע בִּשְׂעַר נָזִיר וּבְפֶטֶר חֲמוֹר וּבְבָשָׂר בֶּחָלָב וּבְחוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובעגלה ערופה. דכתיב בה כפרה ונכפר להם הדם כקדשים שאסורין. בהנאה שהרי מועלין בהן:
בציפורי מצורע. דתניא נאמר מכשיר ומכפר בפנים זהו אשמו וחטאתו של מצורע שהאשם מכשיר אותו לאכול בקדשים וחטאת מכפרו ושניהם נעשים בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מכשיר צפורי מצורע שמכשירין אותו לבא אל תוך המחנה ומכפר זו עגלה ערופה שנאמר בה ונכפר ושניהם נעשי' חוץ לעזרה מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר דתרוייהו קדשים נינהו ואסורים בהנאה אף מכשיר ומכפר האמורים בחוץ עשה בו מכשיר שהם צפורי מצורע כעגלה ערופה המכפר להיות אסורים בהנאה ומאימתי צפורי מצורע אסורים משעת השחיטה והצפור השחוטה בלבד היא שאסורה בהנאה ועגלה ערופה ירידתה אל נחל איתן אוסרתה:
ובשער נזיר. דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גדולו פרע שער ראשו יהיה קדש:
פטר חמור. דילפינן עריפה עריפה מעגלה ערופה דאפי' לאחר עריפה אסור בהנאה ומחיים נמי אסור בהנאה דהלכה כר' יהודה בבכירו' פ''ק:
ובבשר בחלב. נאמר ג' פעמים לא תבשל א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בשול:
וחולין שנשחטו בעזרה. דכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר תלמוד לומר ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ולא במה שאתה זובח בקרוב מקום ומדכתיב לכלב תשליכון אותו דרשינן איסור הנאה אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה:
מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא הקדש ועכומ''ז ושביעית עכומ''ז דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו ושביעית שנאמר קדש היא תוספת דמיה כהקדש והוו עכומ''ז ושביעית ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין:
ובשור הנסקל. דכתיב בי' ולא יאכל את בשרו:
מתני' המקדש בערל' כו'. דכל הני אסורי הנאה נינהו ערלה דכתיב לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע:
ובכלאי הכרם. דכתיב פן תקדש פן תוקד אש:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כול'. פֶּטֶר חֲמוֹר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. פֶּטֶר חֲמוֹר מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה מִקַּל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַבְּכוֹר שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִידֵי אִיסּוּרִין בְּחַייָו אַתְּ אָמַר. מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. זֶה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִידֵי אִיסּוּרִין בְּחַייָו לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. עָבַר וּפְדָייוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר וּפְלִיגָא עֲלוֹי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. הַגּוֹנֵב פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁלַּחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְסוֹפָא פְלִיגָא עֲלוֹי. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בן עַכְשָׁיו יֵשׁ לוֹ בן לְאַחַר זְמָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. פֶּטֶר חֲמוֹר אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. פָּתַר לָהּ רִבִּי לָֽעְזָר לְאַחַר עֲרִיפָה. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל מוֹדִין לְאַחַר עֲרִיפָה שֶׁאֵינוֹ פָדוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודין. ר' יהודה ור''ש דפליגי בפ''ק דבכורות אם פטר חמור אסור בהנאה מחיים ורבי שמעון סבירא ליה דמותר הכל מודים לאחר עריפ' שאסור בהנאה ואינו יכול לפדותו שיהנה ממנו ומתני' לאחר עריפ' מיירי:
גמ' מקדשין בו את האשה. ולקמן פריך עליה ממתני':
שאינו מוציא מידי איסורין בחייו. שאין לו פדיון מקדשין בו פטר חמור שיש לו פדיון בחייו לכ''ש שמקדשין בו:
מה נפק מן ביניהון. עוד לדינא:
עבר ופדייו. אחר שלא מדעת בעלים לר' אלעזר דאמר מקדשין בו האשה וממונא דבעלים הוא אינו פדוי כלומר שאין הפדיון שלו דלא מצי הכהן לזבוני לי' כיון דממון בעלים הוא והפדיון לבעלים:
רבי יוחנן. דס''ל אין מקדשין בו דלאו ממון בעלים הוא פדוי הוא והפדיון שלו:
מתניתא. ברייתא והובאה בפ''ק דבכורו' דף י''א מסייע לר' לעזר וסיפא פליגא עליה:
משלם תשלומי כפל. לבעלים אלמא ממון בעלים הוא:
וסופא. דברייתא פליגא עלוי דמסיים התם טעמא דמשלם שאף על פי שאין לו בו עכשיו לבעלים כלום יש לו בו לאחר זמן לאחר שיפדהו הלכך הוי ליה כאלו השתא דידיה אלמא כל זמן שלא פדאו לאו ברשות בעלים הוא:
מתני'. משנתינו פליגא על ר' אלעזר דקתני אין מקדשין בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source